תפריט
קירגיזסטן, הידועה כארץ ארבעים השבטים, היא פיסת אדמה הררית ומקום מושבם של עם נוודים ממוצא טורקו-מונגולי שעשה את דרכו לאורך ערבות מרכז אסיה וקיבע את משכנו בין פסגות מחודדות וכרי דשא ירוקי עד.
קירגיזסטן היא מדינה צעירה יחסית, שקיבלה את עצמאותה ב-1991 בסך הכל, וזה ניכר מאוד בתשתיות במדינה, בפיתוח וביוקר המחיה הנמוך. ברית המועצות ששלטה באזור, החל מאמצע המאה ה-19, השאירה את חותמה כמעט בכל היבט: בשפה, באדריכלות, בתרבות ובביורוקרטיה הסובייטית הידועה לשמצה.
על אף דריסתו האטית של המערב, שומרת קירגיזסטן על צביון מקומי ומסורתי יפהפה, ומציעה למבקרים בה חוויה אנתרופולוגית מעניינת שחושפת אורחות חיים ששימרה אוכלוסייתה במשך מאות שנים. לצד מפגש קרוב ואנושי, תזכו ליהנות ממלכת הטרקים הבלתי מעורערת של מרכז אסיה – אין ספור שבילי הליכה ורכיבה על סוסים, שיוליכו אתכם לצד אגמים אלפיניים, קרחונים, פלגי מים ומחנות רועים. האמיצים מביניכם אף יוכלו להעפיל לפסגות במגרש המשחקים של המטפסים מרוסיה.
באלף השנים האחרונות ידעה מרכז אסיה תהפוכות רבות: מסעות כיבושים נרחבים ושליטה כוחנית, התיישבות אוכלוסייה שבטית-נוודית מפוזרת, התייצבות דרכי מסחר חוצי יבשת ומעל לכל: מפגש תרבויות מיוחד מסוגו בין מזרח למערב.
לאחר התפוררותה של האימפריה המונגולית ועלייתה של האימפריה הטימורית ולאחריה הח'אנות האזוריות, החלו יושבי האזור לפתח זהויות אתניות עצמאיות וליצור אט-אט הגדרות של עמים נפרדים. רוב הקבוצות האתניות היו בעלות עבר היסטורי משותף בקרב צאצאי השבטים הנוודים, שהבולטים שבהם היום הקזאחים, האוזבקים והקירגיזיים. עם הגעת הרוסים במאה ה-19, שורטטו לראשונה ובאופן שמשמש אותנו עד היום, קווי חציצה גיאוגרפיים בין אזורי משכנם העיקרי של אותם עמים. אותם קווים שהתפתחו בתחילת שנות ה-90' לגבולות, העניקו לרפובליקות שהתקיימו תחת ברית המועצות דאז סוג מסוים של הגדרה עצמאית-לאומית.
עם פירוק ברית המועצות והפיכת הרפובליקות למדינות עצמאיות, כמו קירגיזסטן ושכנותיה, נעמדה ההנהגה המקומית לראשונה באתגר גיבוש הזהות הלאומית לכדי ישות מדינית מודרנית. ישות מדינית המסוגלת, לראשונה בהיסטוריה, להתנהל בכוחות עצמה ללא חסות רשמית עליונה, לייצר שלד כלכלי שיצליח לקיים את תושביו, לבסס משטר דמוקרטי ולהיפטר בהדרגה מהסממנים החשוכים שהתנהלו לפיהם בתקופה הסובייטית.
מדובר, כמובן, במאמץ לא פשוט, והמדינה הצעירה חוותה חבלי לידה קשים, שהובילו את תושביה לבצע שתי הפיכות:
הראשונה, “מהפכת הצבעונים”, פרצה ב-2005, בעקבות חשדות הציבור להטיית הבחירות לפרלמנט שהתרחשו באותה שנה. ההפיכה הביאה לסילוקו של נשיא המדינה, אסקר אקייב והחלפתו בראש האופוזיציה, קורמנבק בקייב השנייה, ההפיכה העממית הקירגיזית, שהתרחשה באפריל 2010 ידועה כהתקוממות העממית הגדולה ביותר במדינות ברית המועצות לשעבר מאז פירוקה. במהלכה התרחשו מחוץ לבניין הפרלמנט הפגנות, שהתפתחו לעימותים אלימים עם כוחות הביטחון הקירגיזיים, והובילו בסופו של דבר ל-2084 הרוגים. ההפיכה הביאה לסילוקו של הנשיא קורמנבק בקייב והחלפתו בראש האופוזיציה, רוזה אוטונבייבה, האישה הראשונה שהפכה לנשיאה במדינות ברית המועצות לשעבר. יש הטוענים שהפיכה זאת מומנה ע"י רוסיה בעצמה במטרה להכפיף את קירגיזסטן מחדש כמדינת חסות שלה.
